כשמגיעים לעולם התעסוקה יש שתי אפשרויות עיקריות לעבוד.
אפשרות אחת היא האפשרות הנפוצה בשוק והיא לעבוד כשכיר, משמע לעבוד אצל מישהו זמן מסוים בכל חודש, במשרה חלקית או מלאה.
אופציה אחרת היא להיות עצמאי, מה שאומר שאתה מקים עסק משלך ואתה אחראי על כל הדברים שקשורים בעסק מעבר כמובן לעבודה עצמה כגון: גיוס לקוחות, שימור לקוחות, שיווק, מכירה והתנהלות כספית.
(יש גם אופציה שלישית והיא להיות פרילנסר שעובד משרה מלאה או כמעט מלאה במקום מסוים. במקרה הזה אומנם הוא מוגדר כעצמאי אבל למעשה הוא יותר שכיר מעצמאי, חוץ מהתעסקות מול רשויות המס).
צורת העסקה למעשה יש גם ששפעה משמעותית על הסיפוק והיכולת שלך להגיע למימוש עצמי מקצועי מתחום העיסוק שלך.
הבדלים בשכר ותנאי העבודה
בתור שכיר אתה מגיע לעבודה ואתה יודע שבסוף החודש תקבל משכורת בגובה מסוים, בהנחה שלא נעדרת מעבודה באופן לא צפוי באותו החודש.
כשאתה עצמאי לרוב ההכנסה שלך פחות קבועה, ייתן שבחודש מסוים יכנסו לך הרבה פרויקטים ותהיה לך עבודה והכנסות רבות, לעומת חודש אחר שנכנסת הרבה פחות עבודה ובהתאם ההכנסות קטנות.
עם זאת עסק שמצליח לשרוד את שנות קיומו הראשונות, ליצור לעצמו שם טוב וקהל לקוחות, הוא בעל פוטנציאל להגדיל את ההכנסות שלו משמעותית לאורך השנים.
גם אצל שכירים יש עם השנים פוטנציאל להתפתחות בשכר, אבל עד גבול מסוים, נניח אם יש לך שנתיים ניסיון תרוויח סכום מסוים, סביר להניח שאחרי ארבע שנים תרוויח מעט יותר, אבל סביר להניח שלא תכפיל או תשלש את השכר שלך.
יש גם הבדלים סוציאליים, בתור שכיר אתה זכאי למינימום אתה זכאי ליומי חופשה שנתיים ותשלום מסוים על ימי מחלה ומשלב מסוים גם דמי הבראה וזה עוד לפני שהזכרנו הפרשות לפנסיה.
בתור עצמאי, כל יום שאתה לא עובד הוא פשוט יום שאתה לא עובד בו ולא מייצר הכנסה, כל דבר שתרצה לקבל הוא דבר שאתה מפריש לעצמך.
ביטחון תעסוקתי
גם ביטחון תעסוקתי הוא מעניין בהקשר של שכירים ועצמאיים.
כמו שהוזכר למעלה אצל רוב השכירים יש תחושה מסוימת של יציבות, הם כל יום קמים מגיעים לעבודה באותם שעות כמעט, ומקבלים אותה משכורת בסוף החודש, זאת בשונה מהעצמאיים שסדר היום שלהם והיקף העבודות שונה.
השגרה הזאת יוצרת אצל הרבה שכירים תחושות שגרה וביטחון שאיננה תמיד מציאותית. למעשה רוב השכירים במשק, אינם בעלי קביעות ויכולים להיות מפוטרים גם לאחר כמה שנות עבודה באותו חברה, בתוך זמן קצר יחסית.
די שיש שינוי במצב החברה, כדי שהיא תכנס פתאום לקשיים וחרב הפטורין מתקרבת, וגם עובדים ותיקים יכולים למצוא את עצמם פתאום בסכנת פיטורין.
מעבר לכך לא רק מצב כלכלי של החברה יכול להשתנות, לעיתים מספיק שיש שינוי בהנהלה ואתה לא מסתדר עם המנהל החדש ואז כמו כדור שלג זה יכול להתגלגל לפידבקים לא חיובים, שיחות על תפקוד ולעיתים עד לפיטורין.
אצל עצמאיים המצב שונה, מצד אחד יש להם חוסר ודאות על כמות העבודה שתהיה להם בכל חודש, כי הם תלויים בלקוחות כמו כל עסק כמעט.
מצד שני, לעצמאיים יש יותר יכולת לקבוע את גורלם, גם שהמצב וכמות העבודה הנכנסת לא מספיקה, הם יכולים לעשות שינויים כדי לשפר את מצב העסק וכמות הלקוחות.
האחריות במקרה הזה יכולה היא עול אבל היא גם מאפשרת לך לעשות את השינויים הנדרשים בעסק, כאשר לרוב השכירים יש הרבה פחות מרחב פעולה להשפיע על מצב החברה בהם הם עובדים.
התעסקות עם בירוקרטיה
גם זה נושא שיש הבדל גדול בין שכירים לעצמאיים.
לשכירים ההתעסקות עם רשויות המס היא מאוד מצומצמת, פשוט מהסיבה שרוב המיסים יורדים להם באופן אוטומטי מתלוש השכר שלהם. רק לעיתים רחוקות הם צריכים להשקיע זמן והתעסקת עם רשויות המס למשל שהם עושים תיאום מס עקב עבודה ביותר ממקום עבודה אחד.
אצל עצמאיים זה עולם אחר לחלוטין, קודם כל יש הבדל באחריות. אם יש התנהלות כספית לא נכונה ובעיות בדיווח לרשויות, האחריות היא כולה של בעל העסק. גם אם בעל העסק נעזר ביועץ מס או רואה חשבון, עדיין האחריות הדיווח והעברת המסמכים לאיש המקצוע היא שלו.
מעבר לאחריות ההתעסקות הכוללת היא משמעותית יותר גדולה. בתור עצמאי אתה צריך להעביר דיווחים שותפים לרשויות המס (עצמאית או דרך הנהלת החשבונות שלך). פעם בכמה שנים כנראה גם יבקשו ממך הצהרת הון.
אז מה עדיף?
אין תשובה חד משמעית, זה תלוי בסוג האדם שאתה ובסוג העבודה.
יש עבודות שבכל מקרה מובילות אותך להיות עצמאי/ת, למשל יועצים למינהם כגון פסיכולוגים פעמים רבות הם עצמאיים ועובדים בצורה פרטית.
גם הפוך, אם תרצה לעבוד בבנק סביר להניח שתצליח לעשות את זה שכיר מאשר תפתח בנק חדש רק כדי לעבוד בו.
כמו כן יש חשיבות לסוג האופי שלך, האם אתה אדם שאוהב לקחת את האחריות על קידום העסק שלו וליהנות מעצמאות גדולה יותר בסוף היום, או שלחילופין אתה אדם שמעדיף להתעסק בעבודה/המקצועי עצמו ואתה לא רואה את עצמך מזיז את עצמך לקידום העסק שלך.
יש גם אנשים שאוהבים מסגרת קבועה וברורה של שעות עבודה, ויש אנשים שמסגרת שעות מחייבת וחובת דיווח היעדרויות או איחורים למישהו, עושה להם לא טוב.
זה גם יכול להיות תלוי שלב בחיים, יש אנשים שמתחילים לעבוד בתחום מסוים כשכירים ואח"כ אחרי שצברו ביטחון וניסיון עוברים להיות עצמאיים באותו מקצוע בו היו שכירים.
ישנם גם מקרים הפוכים של עצמאיים שהחליטו יום אחד שהעול של ניהול עסק לא מתאים להם, או שהעסק עצמו לא המריא, וחיפשו מסגרת תעסוקתית פשוטה יותר כשכירים ו"ראש שקט".