אחת השאלות המשמעותיות שעולות בכל פורום דיני עבודה היא, האם זכותו של מעסיק לא לקבל מועמד, לא מטעמים של יכולות וכישורים אלא מטעמים של מיקום מגורים. כלומר, האם עומדת לרשות המעסיק הזכות לא להעסיק עובד רק בגלל שהוא גר רחוק.
מבחינת ההיגיון, התשובה היא כן. הרי אם העובד מתגורר רחוק, סביר להניח שהוא יתקשה להגיע לעבודה בזמן, מה שיקשה עליו לבצע את תפקידו כפי שהוא נדרש. יתרה מזו, מאחר והמעביד צריך לשלם נסיעות לעובד, אז אם הוא מתגורר רחוק, מדובר בהוצאה גבוהה, וזכותו של המעסיק לא להיות מוכן לבצע הוצאה כזו. לכן זכותו לא להעסיק אותו.
צריך לומר, שמעטים המקרים שבית המשפט נדרש לענות על השאלה הזאת ולו בגלל הסיבה, שמועמדים בדרך כלל לא יחפשו מקומות עבודה מרוחקים. מצד שני, אם העובד הוא מספיק טוב, אז המעסיק יהיה מוכן לספוג את העובדה שהוא מתגורר רחוק ואולי אפילו לשאת בהוצאות הכלכליות של זה.
מה החוק אומר בנושא?
החוק איננו מגביל את המעסיק בנושא. מה שכן, החוק קובע שאם עובד עובר להתגורר במקום מרוחק ממקום העבודה ומחליט עקב כך להתפטר, ייתכן מאוד שהוא יהיה זכאי לפיצויים, בפרט אם המעסיק יחליט שהוא מפטר אותו עקב כך. ישנן סיבות מסוימות שקבועות בחוק, על פי המעסיק יצטרך לשלם פיצויים במצב זה.
אך זכותו של מעסיק לא להעסיק מועמד מטעמים של מרחק. המועמד יכול לטעון שמדובר באפלייה, אך אם הוא לא יצליח להוכיח שיהיה מסוגל לבצע את עבודתו כנדרש, אף על פי המרחק הרב, הרי זכותו של המעסיק שלא לקבל אותו לעבודתו, מתוך הבנה שזה לא ישרת את העסק.