כפי שאנחנו יודעים, לכל עדה ועדה יש מנהגי אבלות ייחודים, מנהגי אבלות שעוברים במסורת של העדה, במסורת המשפחתית. אלה מנהגים שהתחילו בארץ המקור והיהודים שעלו ארצה, הביאו אותם איתם גם לכאן.
על מנהגי האבלות של העדה מרוקאית
עלייה לקבר
לכל עדה יש את המנהגים שלה לגבי עלייה לקבר. בעדה המרוקאית העלייה מתבצעת מספר פעמים. פעם אחת בתום השבעה, לאחר מכן בתום החודש אז מגלים את המצבה, לשם כך צריך לדעת כי יש המון חברות מצבות בירושלים ובמקומות אחרים בארץ אשר מתמחות בעיצוב ובניית מצבות על פי רצון המשפחה ומסורת העדה, לאחר מכן עולים לקבר כעבור 11 חודש, שנה וכן יש משפחות שעולות בנוסף גם כעבור 13 חודש. לאחר מכן עולים כל שנה, בתאריך הפטירה.
שבעה
במהלך השבעה, נהוג שבני המשפחה והחברים משרתים את האבלים, כולל בארוחה שאחרי השבעה, אשר נערכת בבית הכנסת. אז גם נושאים תפילות שונות. בימי השבעה יש להתפלל כמובן, וכן יש לומר תפילה מיוחדת אחרי שחרית וערבית.
נרות נשמה
בבתים רבים נהוג להדליק נר נשמה במשך השבעה, וכן נר קבוע בבית הכנסת בו הוא התפלל. באופן כללי, יש כאלה שבוחרים להתפלל על מת במשך שבוע, כלומר בשבעה, אך יש גם משפחות שנוהגות להתפלל לעילוי נשמתו במשך חודש ואף במשך שנה. כל משפחה על פי המסורת ורמת האדיקות שלה.
חשוב להדגיש כאן, שבקרב כל משפחה נוהגים אחרת, בין היתר בגלל שבכל אזור במרוקו היו נהוגות מסורות אחרות. במקור, במרוקו גם היה נהוג שבכל אזור היתה חברה אחרת אשר לקחה על עצמה את האחריות לארגון הקבורה והשבעה. בישראל, כידוע זה שונה, שכן יש את חברת קדישא, אך בכל הקשור למסורות השבעה, הרי שמשפחות רבות שומרות על הזיקה לאופן בו נהגו במרוקו.
אחרי השבעה והאבלות
גם פה זה משתנה, יש מי שאיננו מציין במשך שנה שמחות ואירועים שונים ואף לא מאזין למוזיקה, יש משפחות שנוהגות באופן פחות מחמיר על פי מה שנהוג בכלל האוכלוסייה בכל הקשור לשנת אבל.