שמעתם פעם על המספרים האלה? טריליונים? עשרות טריליונים? זה נשמע כמו דברים שקורים רק בסרטי מדע בדיוני, נכון?
אבל זה אמיתי לגמרי. זה החוב הלאומי של ארצות הברית. מספר ענק, כמעט בלתי נתפס, שמרחף מעל הכלכלה הגדולה בעולם.
אולי אתם שואלים את עצמכם: למה זה חשוב לי? אני לא בוושינגטון, אני לא סוחר בוול סטריט, ואני בטח לא מדפיס כסף במרתף.
ובכן, תתפלאו. המספר הזה, האבסטרקטי לכאורה, משפיע עלינו. על החסכונות שלנו. על ההשקעות. על הריבית על המשכנתא העתידית (או הקיימת!).
זה קצת כמו לנסוע ברכב מהיר במיוחד – אתם לא צריכים להיות המהנדס שתכנן את המנוע, אבל אתם כן צריכים להבין איך לנהוג בו בבטחה. ולהבין מה קורה מתחת למכסה המנוע זה בהחלט יכול לעזור.
בואו נצלול פנימה. בלי ז'רגון מנופח ובלי דיבורים משעממים. רק את האמת המעניינת. נגלה מאיפה הגיע המספר הזה, מי בדיוק "מחזיק" בחוב, ולמה כל העולם עוקב אחרי זה בנשימה עצורה (טוב, אולי לא עצורה, אבל בהחלט עם עניין רב).
מוכנים למסע אל לב אחד המספרים החשובים בעולם הפיננסי? מבטיח לכם שתצאו מפה הרבה יותר חכמים (ואולי אפילו עם חיוך קטן).
המספר העצום ששמעתם עליו – מה זה באמת? (רמז: זה לא סתם חשבון בנק גדול מדי)
אז מה זה בעצם החוב הלאומי של ארה"ב? תחשבו על זה כעל סך כל הכסף שהממשלה הפדרלית לווה אי פעם, פחות מה שהיא החזירה.
פשוט, לא? כמעט. יש פה כמה ניואנסים שהופכים את זה למעניין באמת.
החוב הזה נוצר כשממשלת ארה"ב מוציאה יותר כסף ממה שהיא מכניסה ממיסים (הכנסות). ההפרש הזה נקרא גירעון תקציבי. כדי לממן את הגירעון, הממשלה מוכרת אגרות חוב (Treasury bonds, bills, and notes). אלה בעצם הבטחות לשלם בחזרה את הכסף בתוספת ריבית בעתיד.
מי קונה את האגרות האלה? כל העולם. ממשלות אחרות, בנקים מרכזיים, תאגידים, קרנות פנסיה, וגם… אזרחים רגילים (דרך קרנות נאמנות או באופן ישיר).
רגע, יש חוב ויש גירעון? מה ההבדל?
הנה הטיפ המהיר שיסדר לכם את זה בראש:
- גירעון: ההפרש השלילי בתקציב לשנה מסוימת. הוצאות > הכנסות.
- חוב: הסכום המצטבר של כל הגירעונות לאורך ההיסטוריה, פחות עודפים (אם היו, ופחות החזרים).
אפשר לחשוב על זה ככה: אם אתם מוציאים החודש יותר כסף ממה שהכנסתם – יש לכם גירעון חודשי. אם אתם עושים את זה הרבה חודשים ברציפות, ובסוף השנה החיובים בכרטיס אשראי גבוהים מההכנסות השנתיות שלכם – צברתם חוב.
החוב האמריקאי הוא בעצם קבוצת כל כרטיסי האשראי שאי פעם עברו את מסגרת האשראי, ועוד לא שולמו במלואם. רק בסקאלה מטורפת לחלוטין.
שאלות ותשובות בזק:
ש: האם כל החוב זה רק כסף "בחוץ"?
ת: לא! חלק גדול מהחוב הוא "חוב פנימי", כלומר הממשלה חייבת כסף לגופים ממשלתיים אחרים, כמו קרנות הביטוח הלאומי. זה נקרא sometimes "intragovernmental debt". זה קצת כמו ללוות כסף מהכיס הימני לכיס השמאלי של אותה ז'קט.
ש: מי קובע כמה הממשלה יכולה ללוות?
ת: הקונגרס האמריקאי קובע "תקרת חוב". זהו סכום מקסימלי שהממשלה יכולה להיות חייבת. כשהחוב מתקרב לתקרה הזו, צריך אישור של הקונגרס להעלות אותה. זה המקום שבו עניינים לפעמים הופכים ל… מעניינים פוליטית.
ש: האם ארה"ב אי פעם לא שילמה את החוב שלה?
ת: עד היום, ארה"ב תמיד עמדה בתשלומים שלה. אג"ח אמריקאי נחשב לאחד ההשקעות הבטוחות בעולם. זה המפתח למעמד המיוחד של הדולר והכלכלה האמריקאית.
איך הגיעה אמריקה לסיפור המספרים הזה? 3 נקודות מפתח (זה יותר מורכב מ"בזבזנו יותר מדי")
איך קורה שלמדינה העשירה והחזקה בעולם יש חוב כזה ענקי? זה לא קרה בן לילה, וזה לא סיבה אחת פשוטה. בואו נסתכל על כמה גורמים מרכזיים:
1. אירועים היסטוריים גדולים (מלחמות, משברים)
מלחמות עולמיות, מלחמה קרה, מלחמות בעיראק ואפגניסטן – כל אלה עלו הון עתק. ממשלות צריכות לממן הוצאות צבאיות עצומות בזמנים כאלה, ולעתים קרובות הדרך המהירה ביותר היא ללוות.
גם משברים כלכליים, כמו המשבר הפיננסי ב-2008 או מגפת הקורונה ב-2020, דרשו תגובה ממשלתית מאסיבית. חבילות תמריצים, סיוע לאזרחים, עזרה לעסקים – כל אלה נועדו לייצב את הכלכלה ולמנוע קריסה, אבל הן גם הגדילו משמעותית את החוב.
2. מדיניות פיסקלית (מיסים והוצאות)
זה לב העניין הפוליטי. ממשלות שונות (רפובליקנים ודמוקרטים כאחד) לאורך עשרות שנים קיבלו החלטות שהשפיעו על הגירעון והחוב.
הורדות מיסים, גם אם הן נועדו לעודד צמיחה כלכלית, מפחיתות את ההכנסות לממשלה בטווח הקצר. תוכניות הוצאה גדולות – תשתיות, בריאות, חינוך, ביטחון סוציאלי – מגדילות את ההוצאות.
השילוב של הורדת מיסים (או אי העלאתם למרות הצרכים) והגדלת הוצאות הוא מתכון קלאסי לגירעון, ובהמשך – לחוב גדל והולך.
3. דמוגרפיה ועלויות בריאות
שני הסעיפים הגדולים ביותר בתקציב האמריקאי הם ביטוח לאומי ומדיקר/מדיקייד (תוכניות בריאות לקשישים ועניים). ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, מספר מקבלי הקצבאות והטיפולים הרפואיים עולה משמעותית.
הגידול בעלויות הבריאות מהיר יותר מהגידול בהכנסות ממסים. זה יוצר לחץ מבני קבוע על התקציב ומגדיל את החוב העתידי הצפוי.
אז כן, זה קשור ל"לבזבז יותר מדי", אבל זה הרבה יותר מורכב מזה. זה שילוב של אירועים בלתי צפויים, החלטות מדיניות מודעות, ולחצים דמוגרפיים ארוכי טווח.
מי בעצם הבעלים של חובות הדוד סם? תתפלאו!
כשמדברים על החוב האמריקאי, קל לחשוב על מדינות זרות כמו סין או יפן שמחזיקות בהרבה אג"ח אמריקאי. וזה נכון, הן אכן מחזיקות חלק ניכר.
אבל הסיפור הרבה יותר רחב ומעניין.
הבעלים הגדולים ביותר… הם אמריקאים בעצמם!
כן, כן. הגופים הפנימיים בארה"ב מחזיקים בנתח הגדול ביותר של החוב. בראש ובראשונה:
- קרנות ממשלתיות פנימיות: כמו קרנות הביטוח הלאומי (Social Security) ומדיקר (Medicare). כשהתוכניות האלה גובות יותר ממה שהן משלמות בהווה, הן "מלוות" את הכסף לממשלה הפדרלית על ידי רכישת אג"ח מיוחד. זהו החוב הפנימי שדיברנו עליו קודם.
- משקיעים אמריקאים פרטיים: בנקים, חברות ביטוח, קרנות נאמנות, קרנות פנסיה, ואזרחים פרטיים – כולם רוכשים אג"ח אמריקאי כחלק מהשקעותיהם. זה נחשב נכס בטוח וסולידי.
- הבנק המרכזי האמריקאי ( הפד הפדרלי ): כן, הפד קונה אג"ח ממשלתי כחלק מהמדיניות המוניטרית שלו (למשל, כדי להוריד ריביות או להזרים נזילות לשוק). זה נקרא "הרחבה כמותית" (Quantitative Easing).
ומה עם הזרים? מי הם "האחרים"?
מדינות זרות ובנקים מרכזיים זרים מחזיקים גם הם בחלק משמעותי מהחוב הציבורי. למה שהם יעשו את זה?
- זה בטוח: אג"ח אמריקאי נחשב לאחד המקומות הבטוחים ביותר להחנות כסף גדול. במיוחד בזמנים של אי-וודאות עולמית, כולם רצים "לביטחון" של הדולר האמריקאי והאג"ח שלו.
- זה נזיל: קל מאוד לקנות ולמכור אג"ח אמריקאי בשווקים העולמיים.
- ניהול רזרבות: בנקים מרכזיים של מדינות אחרות מחזיקים דולרים ואג"ח אמריקאי כחלק מרזרבות המט"ח שלהם.
המחזיקות הזרות הגדולות ביותר משתנות לאורך זמן, אבל בדרך כלל כוללות מדינות כמו יפן, סין, בריטניה, ומדינות באזור האירו.
המסקנה? החוב האמריקאי הוא עניין של הרבה מאוד שחקנים, ורובם נמצאים בתוך ארה"ב עצמה. זה לא רק "חוב לסינים" כפי שלפעמים מציירים את זה (בלי שום כוונה להעביר ביקורת חלילה).
שאלות ותשובות בזק 2:
ש: האם סין יכולה פשוט "לזרוק" את כל האג"ח האמריקאי שלה ולגרום לקריסה?
ת: זה תרחיש היפותטי ומאוד לא סביר. מכירה ענקית כזו תפגע קודם כל בערך ההחזקות שלה עצמה. זה גם יזעזע את השווקים העולמיים באופן שיפגע גם בכלכלה הסינית. האינטרסים הכלכליים ההדדיים גדולים מדי.
ש: אם הפד קונה אג"ח, האם זה לא סתם להדפיס כסף ולשלם את החוב?
ת: זה קרוב, אבל יש הבדל טכני ומהותי. כשהפד קונה אג"ח, הוא למעשה מחליף נכס (אג"ח) בכסף (רזרבות בבנקים). זה לא מבטל את החוב במובן של החזר. האג"ח עדיין קיימות. הפד מחזיק אותן. זה כלי במדיניות המוניטרית, לא "קסם" להעלמת החוב.
אז מה אם לא קוראים לכם ג'רום פאוול? למה זה נוגע אליכם? (רמז: הכסף שלכם מדבר)
המספר הגדול הזה שם בוושינגטון… איך הוא בכלל משפיע על החיים שלכם פה, בארץ?
הקשר הוא דרך הכלכלה העולמית והשווקים הפיננסיים, שהם גלובליים ומחוברים בטבורם.
הריביות במשק: הכיס שלכם מרגיש את זה
כשממשלת ארה"ב צריכה ללוות יותר כסף (להנפיק יותר אג"ח), זה מגדיל את ההיצע של אג"ח בשוק. אם הביקוש לא עולה באותו קצב, המחיר של האג"ח יורד, וזה אומר שהתשואה (הריבית בפועל) עליהן עולה.
אג"ח ממשלתי אמריקאי הוא נקודת הייחוס העולמית לריביות נטולות סיכון. עלייה בתשואות עליהן משפיעה על הריביות של כל שאר הנכסים הפיננסיים בעולם – אג"ח קונצרניות, משכנתאות, הלוואות לרכב… הכל.
ריבית גבוהה יותר עלולה לייקר את ההלוואות לעסקים, להאט השקעות, וכן – להעלות את הריבית על המשכנתא שלכם או להשפיע על התשואות בקרן הפנסיה שלכם.
האינפלציה: כוח הקנייה שלכם
יש ויכוח מתמיד האם חוב גדול מוביל בהכרח לאינפלציה. התיאוריה הקלאסית אומרת שאם ממשלה לווה ומבזבזת הרבה כסף, זה יכול להגדיל את הביקוש הכולל במשק מהר יותר מיכולת הייצור, ולגרום לעליית מחירים.
בנוסף, אם משקיעים יתחילו לדאוג מיכולת ההחזר של ארה"ב (תרחיש קיצון ולא סביר כרגע), הם עלולים לדרוש תשואות גבוהות יותר על האג"ח, או שהדולר ייחלש. דולר חלש יכול לייקר יבוא ולתרום לאינפלציה במדינות אחרות (כולל ישראל).
אבל חשוב לזכור שהקשר בין חוב לאינפלציה מורכב, ומושפע מעוד המון גורמים.
מעמד הדולר והיציבות הגלובלית
הדולר האמריקאי הוא המטבע הרזרבה העולמי. רוב הסחר הבינלאומי מתנהל בדולרים, ורבים מחזיקים דולרים כהגנה מפני סיכונים. מעמד זה קשור ישירות לאמון שיש לעולם בכלכלה האמריקאית וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה (קרי, לשלם את החוב).
אם (שוב, תרחיש היפותטי וקיצון) יחלש האמון הזה באופן משמעותי, זה עלול לערער את היציבות הפיננסית העולמית. זה ישפיע על כל אחד ואחת שקשורים איכשהו לכלכלה העולמית (וזה כולנו, למעשה).
אז כן, החוב העצום הזה הוא לא רק מספר על נייר. הוא מחובר למנגנונים פיננסיים שמשפיעים בסופו של דבר על הכסף שלכם, על המחירים שאתם משלמים, ועל היציבות הכלכלית הרחבה יותר.
האם הספינה עומדת לטבוע? בואו נדבר על זה ברצינות (אבל עם חיוך)
עם מספרים כאלה, אי אפשר שלא לשאול: האם זה בכלל בר קיימא? האם ארה"ב יכולה להמשיך לנהל חוב כזה לנצח?
זו אחת השאלות הגדולות והמורכבות ביותר בכלכלה המודרנית, והתשובה היא… תלוי את מי שואלים. וזה גם תלוי איך מסתכלים על זה.
לא רק המספר המוחלט חשוב: היחס לכלכלה
כלכלנים רבים מסתכלים לא רק על סכום החוב המוחלט, אלא על היחס שלו לגודל הכלכלה – תוצר מקומי גולמי (תמ"ג).
החוב כשיעור מהתמ"ג נותן תמונה טובה יותר של היכולת של מדינה לשרת את החוב שלה. אם החוב גדל, אבל הכלכלה גדלה מהר יותר, היחס יכול להישאר יציב או אפילו לרדת. זה כמו שההכנסה שלכם גדלה מהר יותר מחוב כרטיס האשראי שלכם – פתאום החוב נראה פחות מפחיד ביחס ליכולת ההחזר שלכם.
היחס חוב-תמ"ג בארה"ב גבוה, היסטורית ובהשוואה למדינות רבות, ועלה משמעותית בעשורים האחרונים. וזה בהחלט משהו שצריך לעקוב אחריו.
האם ארה"ב יכולה לשלם את הריבית?
היבט קריטי נוסף הוא כמה עולה לשרת את החוב – כלומר, תשלומי הריבית. כשריביות נמוכות, גם חוב גדול עולה פחות לנהל. כשהריביות עולות, כמו שקרה בשנים האחרונות, עלות שירות החוב קופצת משמעותית.
עלות הריבית הופכת להיות סעיף משמעותי בתקציב הממשלתי. ככל שסעיף זה גדל, נותר פחות כסף להוצאות אחרות (ביטחון, חינוך, תשתיות, וכו'). זהו קונפליקט תקציבי מובנה.
אז… האם זה יתפוצץ?
רוב הכלכלנים מסכימים שאין צפי לקריסה פתאומית של הכלכלה האמריקאית בגלל החוב, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
למה? בגלל המעמד הייחודי של הדולר כרזרבה עולמית, הגודל והגמישות של הכלכלה האמריקאית, והאמון העולמי הממושך באג"ח הממשלתי שלה. אנשים ומדינות ממשיכים לרצות להחזיק דולרים ולהשקיע באג"ח אמריקאי.
עם זאת, חוב גדול וגובר מעלה סיכונים ארוכי טווח:
- גמישות תקציבית מופחתת: קשה יותר להגיב למשברים או לממן תוכניות חדשות כשהרבה כסף הולך לריבית.
- לחץ אינפלציוני (פוטנציאלי): כפי שציינו, זה יכול להיות גורם תורם.
- "צפיפות" של השקעות: הלוואות ממשלתיות ענקיות יכולות "לדחוק החוצה" (crowd out) השקעות פרטיות במשק על ידי העלאת הריביות.
אז הספינה כנראה לא עומדת לטבוע מחר בבוקר, אבל היא בהחלט עשויה לנווט במים קצת יותר סוערים אם מגמת גידול החוב לא תתמתן בהמשך.
שאלות ותשובות בזק 3:
ש: מה ההבדל בין חוב לציבור לחוב כולל?
ת: חוב לציבור הוא הסכום שהממשלה חייבת לגורמים מחוץ לממשלה עצמה (משקיעים פרטיים, זרים, בנקים וכו'). החוב הכולל כולל גם את החוב הפנימי לגופים ממשלתיים כמו הביטוח הלאומי. כשמדברים על ההשפעה הכלכלית החיצונית, לרוב מתמקדים בחוב לציבור.
ש: האם צמיחה כלכלית יכולה "לפתור" את בעיית החוב?
ת: צמיחה מהירה עוזרת מאוד! היא מגדילה את הכנסות הממשלה ממיסים (כי אנשים מרוויחים יותר, חברות מרוויחות יותר) ומקטינה את היחס חוב-תמ"ג. זו אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם החוב, אבל היא לבדה לרוב אינה מספיקה לפתור אותו לחלוטין ללא שינויים גם בהוצאות או במיסים.
ש: האם יש מדינות אחרות עם חוב גבוה?
ת: בהחלט. למדינות מפותחות רבות יש יחסי חוב-תמ"ג גבוהים, חלקן אפילו גבוהים יותר מארה"ב (למשל יפן, איטליה). ההבדל הוא שלמעמד הדולר והכלכלה האמריקאית יש משמעות גלובלית ייחודית.
מה הלאה? מה הקונגרס מנסה (או לא מנסה) לעשות?
החוב הלאומי הוא נושא שחוזר לוויכוח הציבורי והפוליטי בארה"ב כל הזמן. בדרך כלל, כשמתקרבים לתקרת החוב, העיסוק בנושא מתגבר משמעותית.
ישנן בעצם שתי דרכים עיקריות להתמודד עם החוב (או לפחות עם הגירעון שמגדיל אותו):
1. קיצוץ בהוצאות
זה נשמע הגיוני, נכון? אם מוציאים יותר מדי, פשוט מקצצים. הבעיה היא, לקצץ במה? רוב התקציב הפדרלי מורכב מ"הוצאות חובה" (Mandatory Spending) כמו ביטוח לאומי, מדיקר, ותשלומי ריבית, שקשה מאוד לשנות ללא שינויי חקיקה משמעותיים.
שאר התקציב הוא "הוצאות לפי שיקול דעת" (Discretionary Spending), שכולל ביטחון, חינוך, תחבורה, וכו'. קיצוץ משמעותי שישפיע על מסלול החוב ידרוש קיצוצים כואבים בתחומים שהרבה אנשים תלויים בהם או רואים בהם חשובים.
זה הופך את הדיון על קיצוצים לפוליטי מאוד ומורכב.
2. הגדלת הכנסות (מיסים)
הדרך השנייה היא להכניס יותר כסף. זה יכול להיות על ידי העלאת שיעורי מס קיימים, יצירת מיסים חדשים, או סגירת פרצות מס.
גם זה, כמובן, נושא רגיש ופוליטי. העלאת מיסים עלולה להיתפס כפגיעה בצמיחה או בנטל על האזרחים והעסקים. הדיון הוא תמיד על מי לשים את נטל המס, ואיך זה ישפיע על הכלכלה.
האם יש דרך שלישית?
יש הטוענים שהדרך הטובה ביותר היא להתמקד בצמיחה כלכלית מהירה, שתגדיל את בסיס המס באופן טבעי. אחרים מדברים על שינויים מבניים ארוכי טווח בתוכניות הזכאות (ביטוח לאומי, מדיקר) כדי להתאים אותן למציאות הדמוגרפית המשתנה.
המציאות היא שלרוב, אם רוצים להשפיע באמת על מסלול החוב לטווח הארוך, זה ידרוש שילוב כלשהו של כל הכלים הללו – קיצוצים בהוצאות (בעיקר בטווח הארוך, בתוכניות זכאות), הגדלת הכנסות, ותקווה לצמיחה כלכלית יציבה.
הדיונים על החוב הם תמיד שיקוף של סדרי העדיפויות של חברה ושל קונפליקטים פוליטיים עמוקים. אין "פתרון קסם" אחד שכולם מסכימים עליו, והדרך קדימה סביר שתהיה מורכבת ורצופת פשרות (או היעדרן).
שאלות ותשובות בזק 4:
ש: מה קורה אם הקונגרס לא מעלה את תקרת החוב בזמן?
ת: זה תרחיש שנקרא "דיפול טכני". הממשלה עלולה לא להיות מסוגלת לשלם את כל חשבונותיה בזמן, כולל תשלומי ריבית על החוב. זה נחשב סיכון עצום ליציבות הפיננסית העולמית, ולכן בדרך כלל, ברגע האחרון ממש, מוצאים פתרון להעלות את התקרה.
ש: האם ארה"ב יכולה פשוט לוותר על החוב?
ת: תיאורטית אפשרות כזו קיימת (זה נקרא חדלות פירעון או דיפול), אבל ההשלכות יהיו קטסטרופליות לחלוטין. זה יהרוס את האמון בארה"ב, יזעזע את השווקים העולמיים, יפגע קשות בדולר ובכלכלה האמריקאית עצמה. זה תרחיש שנחשב לא אפשרי בפועל בגלל ההרס העצמי הכרוך בו.
אז מה לקחנו מכל הסיפור הזה? (בלי להתבאס!)
החוב הלאומי של ארה"ב הוא נושא מורכב, עם מספרים אסטרונומיים ואתגרים לא פשוטים.
אבל במקום להתבאס מהמספרים העצומים, בואו נסתכל על זה כאילו הבנו משהו באמת חשוב. משהו שרוב האנשים רק שומעים עליו בכותרות המפחידות.
הבנו שזה לא רק חוב חיצוני, אלא במידה רבה "חוב למשפחה" (לגופים פנימיים ולמשקיעים אמריקאים).
הבנו שזה תוצר של היסטוריה, מדיניות ובחירות (לא תמיד קלות) כלכליות.
והכי חשוב, הבנו שלמרות שזה שם "בגדול", זה משפיע עלינו כאן – דרך הריביות, דרך האינפלציה הפוטנציאלית, ודרך היציבות של המערכת הפיננסית העולמית שכולנו חלק ממנה.
הידע הזה לא רק הופך אתכם למשתתפים מעניינים יותר בשיחות ארוחת ערב, הוא גם יכול לעזור לכם להבין טוב יותר את הכוחות הכלכליים שפועלים מסביבכם, ולהיות אולי קצת יותר מוכנים לשינויים בשווקים או בריביות.
להבין את החוב זה לא בהכרח למצוא לו "פתרון". זה להבין את המנגנונים, את הסיכונים, וגם את החוסן המובנה של המערכת. וזה בפני עצמו כבר צעד ענק קדימה. עכשיו כשאתם שומעים על "תקרת החוב" או "הגירעון התקציבי", אתם לא רק שומעים מילים – אתם מבינים את הסיפור שמאחוריהן. וזה כבר משהו לגמרי אחר.
אז בפעם הבאה שתיתקלו בכותרת מפחידה על המספר העצום הזה, תזכרו את מה שלמדתם כאן. קחו נשימה עמוקה, כי אתם כבר כמה צעדים קדימה בהבנה. וזה, לדעתי, שווה הרבה יותר מטריליון דולר (אולי אפילו יותר מהחוב עצמו!).