יצחק בריל על בניית צוות מתנדבים למיזם חברתי – ככה זה עובד כשעושים את זה חכם
אם יש דבר אחד שמרגישים מיד, זה שמתנדבים לא ״מצטרפים״ למיזם חברתי.
הם בוחרים להאמין בו.
ובדיוק כאן נכנסת הגישה של יצחק בריל על בניית צוות מתנדבים למיזם חברתי – פחות נאומים, יותר אנשים. פחות ״בואו תעזרו״, יותר ״בואו נהיה חלק ממשהו ששווה לקום בשבילו בבוקר״.
אז מאיפה מתחילים בלי להישמע כמו מודעת דרושים משנת תרפפ״ו?
מתחילים בבהירות.
מתנדבים לא קונים ערפל.
הם רוצים להבין בשתי דקות: מה הבעיה, למי זה עוזר, ואיך זה נראה בפועל ביום שישי ב-10:00 כשהם כבר עם קפה ביד.
הדבר הראשון שצריך לבנות הוא לא טופס הרשמה.
אלא משפט אחד.
משפט שמסביר למה אתם קיימים.
אם אי אפשר להגיד אותו בלי להתבלבל, גם יהיה קשה למישהו להקריב בשבילו ערב.
- מטרה קצרה – משפט אחד, בלי מילים מפוצצות.
- קהל יעד ברור – מי מרוויח מהעשייה?
- תוצאה שניתן לדמיין – מה משתנה בעולם הקטן אחרי פעילות אחת?
זה נשמע פשוט.
וזה פשוט.
רק שרוב האנשים מדלגים על זה ורצים ישר לפתוח קבוצת וואטסאפ.
״מגייסים מתנדבים״? לא. בונים חוויה
מי שבא להתנדב נותן משהו יקר יותר מכסף – זמן, אנרגיה, תשומת לב.
לכן השאלה היא לא איך לשכנע.
השאלה היא איך להפוך את זה לבלתי מתנגד.
במילים אחרות: איך יוצרים חוויה שמרגישה משמעותית, אנושית, ואפילו קצת ממכרת במובן הטוב.
העקרונות שחוזרים בכל בנייה של צוות מתנדבים איכותי:
- ברוכים הבאים אמיתיים – לא ״תמלא/י פרטים״, אלא ״איזה כיף שבאת״.
- התאמה אישית – שני תפקידים שונים יכולים להפוך את אותו אדם או לפרח או לנבול.
- קצב שאפשר לחיות איתו – התנדבות לא אמורה להרגיש כמו משרה שנייה במסווה של טוב לב.
- חיבור חברתי – אנשים נשארים בשביל אנשים, לא בשביל לוגו.
וכאן מגיע טריק קטן עם אפקט גדול: במקום לבקש ״בואו תעזרו לנו״, תציעו ״בואו תהיו איתנו״.
אותו רעיון.
אחרת לגמרי.
3 שאלות שחייבים לענות עליהן לפני שמגייסים את המתנדב הראשון
כן, אפשר לדלג.
ואז לשלם על זה עם עזיבות שקטות, הודעות ״סורי, פחות מסתדר״, והרבה אנרגיה שמתפוגגת.
- מה בדיוק המתנדב עושה בפגישה הראשונה? תיאור מוחשי יותר חשוב מחזון מרגש.
- מי אחראי עליו? מתנדבים צריכים כתובת, לא רק השראה.
- איך מודדים הצלחה? אפילו מדד קטן: כמה משפחות קיבלו מענה, כמה ביקורים בוצעו, כמה שיחות חיזקו מישהו.
כשאין תשובות, נוצרת התנדבות ״באוויר״.
וכשזה באוויר – זה נוחת מהר.
הגיוס הכי טוב? זה שלא מרגיש כמו גיוס
במקום קמפיין מתוזמר, תבנו ״מסלול הצטרפות״ טבעי.
כמו מסלול הליכה מסומן, לא כמו חפש את המטמון.
מומלץ לבנות משפך פשוט:
- טעימה קצרה – הזמנה לאירוע התנסות של שעה-שעתיים.
- שיחת היכרות קלילה – 10 דקות, לבדוק התאמה, לא לחקור.
- משימה ראשונה קטנה – משהו שיכול להצליח בו מהר.
- בחירה – לתת למתנדב לבחור כיוון, לא ״להשבץ״ אותו.
וזה גם המקום להזכיר ששווה לקרוא קצת רקע, כדי להבין איך סיפור אישי מתחבר לסיפור של מיזם.
למשל: יצחק בריל – אלבום המשפחות יכול להמחיש איך זה נראה כשהעשייה נבנית על ערכים וחיבור אנושי, לא רק על משימות.
רגע, ומה עם ״תרבות צוות״? כן, גם במיזם חברתי
תרבות צוות זה לא שולחן פינג פונג.
זה מה שקורה כשאין מנהל בחדר.
בצוות מתנדבים זה קריטי פי כמה, כי הכל נשען על רצון טוב.
שלושה הרגלים שמייצרים תרבות בריאה:
- עדכונים קבועים וקצרים – מה השתנה, מה צריך, מה הצליח.
- הוקרה ספציפית – לא ״אלופים״, אלא ״מה שעשית היום פתר בעיה אמיתית״.
- שקיפות עדינה – מספיק כדי להרגיש חלק, לא מספיק כדי להעמיס.
ואם רוצים דוגמה לגישה שמדברת חזון בשפה פשוטה, אפשר להציץ גם כאן: איציק בריל.
איך גורמים למתנדבים להישאר? (ספוילר: לא עם עוד קבוצת וואטסאפ)
אנשים נשארים כשיש להם שלושה דברים: משמעות, שייכות, ומסלול גדילה.
כן, גם בהתנדבות.
אולי במיוחד בהתנדבות.
כדי להאריך ״חיי מדף״ של מתנדבים, בונים שכבות:
- תפקיד בסיס – כניסה קלה, בלי פחד להיכשל.
- תפקיד התפתחות – יותר אחריות למי שרוצה.
- תפקיד הובלה – רכז/ת משמרת, מוביל/ת תחום, חונך/ת חדשים.
וכאן מגיעה נקודה שמעט מדברים עליה:
צריך לאפשר לאנשים לזוז הצידה בכבוד.
מתנדב שיוצא טוב – חוזר.
מתנדב שיוצא עם טעם רע – לא רק שלא חוזר, הוא גם ״ממליץ בשקט״ לאחרים לא להיכנס.
5 שאלות ותשובות קצרות, כי הראש אוהב סדר
איך יודעים איזה תפקיד מתאים למתנדב חדש?
שואלים שתי שאלות: מה עושה לך כיף, ומה אתה רוצה ללמוד. ואז מציעים שתי אופציות, לא עשרים.
כמה זמן לוקח לבנות צוות מתנדבים יציב?
זה לא מרוץ. מתחילים בקטן, בונים קצב, ומעדיפים 10 אנשים יציבים על 100 שבאים פעם אחת ונעלמים כמו הודעת ״נראה לי״.
מה הטעות הכי נפוצה בגיוס מתנדבים למיזם חברתי?
למכור חלום בלי להראות קרקע. אנשים צריכים לדעת בדיוק מה עושים מחר, לא רק למה זה חשוב באופן כללי.
איך מתמודדים עם ״חוסר מחויבות״ בלי דרמות?
מגדירים ציפיות מראש, מסכימים על מינימום סביר, ומשאירים מקום לחיים עצמם. בלי פרצופים, בלי נאומים.
מה עושים כדי שהמתנדבים ירגישו שייכים?
נותנים להם קול. שואלים מה עובד ומה לא. ומשתפים בהחלטות קטנות שמשנות את היומיום שלהם.
החלק הסודי: תפעול. כן, הדבר הפחות סקסי שמחזיק הכל
אפשר להיות עם לב ענק וחזון מהמם.
ואז להתרסק על יומן מבולגן.
תפעול הוא לא עונש.
הוא מתנה לצוות.
רשימת מינימום שמומלץ לסגור:
- לו״ז קבוע – אפילו אם הוא קטן.
- הגדרת תפקיד כתובה – שני משפטים לכל תפקיד.
- אדם אחד שמרכז – לא ועדה של שבעה.
- ערוץ תקשורת אחד ברור – לא שלוש קבוצות והודעות פרטיות מכל כיוון.
- סגירת מעגל אחרי פעילות – מה היה, מה למדנו, מה עושים בפעם הבאה.
וכשזה קורה, קורה קסם קטן: המתנדבים מרגישים שהזמן שלהם נשמר.
וזה כבר הופך אותם לשגרירים.
בסוף, בניית צוות מתנדבים למיזם חברתי היא לא על ״למלא משבצות״.
זה על ליצור מקום שאנשים רוצים להיות בו.
מקום שמכבד זמן, נותן משמעות, ומחבר בין אנשים טובים לעשייה טובה.
וכשבונים את זה ככה, זה לא רק עובד.
זה גם כיף.
כן, כיף – אפילו לאנשים רציניים.